רנה לפידות | פסיקות וחדשות בתחום המשפט
5
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-5,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,wpb-js-composer js-comp-ver-4.2.3,vc_responsive

פסיקות וחדשות בתחום המשפט

04 אוק פסיקות וחדשות בתחום המשפט

עתמ (נצ') 35105-07-12‏ ‏ סעיד ג'אבר נגד מועצה מקומית מג'אר (פורסם- 07 מרץ 2013)`
פסק הדין עוסק בטענת התיישנות ביחס לחובות ארנונה.  מדובר בעותר אשר לא שילם ארנונה במשך שנים וכעת טוען להתיישנות החוב, מאחר והרשות לטענתו לא שלחה דרישות תשלום בגין שנים עברו. במרוצת השנים נוצרה בין הצדדים מחלוקת לעניין חיובו כאשר העותר שילם חלק מהחוב.
טענותיו העיקריות של העותר הינם כי חובו התיישן היות והרשות לא גבתה את החוב מעל ל-7 שנים, לא שלחה הודעת דרישה, ולא ביצעה כל פעולות גבייה.
הרשות, מצידה, טענה כי העותר הודה מפורשת בחובו עת שילם אפילו חלק ממנו וכי בוצעו הליכי גבייה ולפיכך חובו לא התיישן.
בית המשפט קבע כי, לצורך טענת ההתיישנות, יש לראות הליכי גבייה מנהליים כשווי ערך להליכי תביעה אזרחית. שמשנפתחו לפני תום תקופת ההתיישנות, וכל עוד הם נמשכים כסדרם, רשאית העירייה להמשיך בהליכי הגבייה ולא תעמוד לחייב טענת התיישנות.
סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע: "הודה נתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה."
בנסיבות העניין החוב לא התיישן, מאחר שהעותר הודה בקיומו ואף שילם חלק ממנו ובכך יש בכדי להביא לעצירת מרוץ ההתיישנות. כמו כן הרשות פעלה לגביית החוב – "חוב הארנונה של העותר לא התיישן… נוכח האמור, הנני מורה על דחיית העתירה…".
כלומר, די בכך כי העותר שילם בעבר ארנונה והכיר אף בחלק יחסי בחובותיו כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

על אף הפגיעה בצד שלישי תם לב, לא ניתן להכשיר בדיעבד עבירות בנייה
[עתמ 4145-11-11 (מחוזי ת"א) אלעד ישראל מגורים בע"מ ואח' נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח', 13.5.13]
לאחרונה, אישר בית המשפט המחוזי את החלטתה של המועצה הארצית לתכנון ובניה לפיה לא תאושר בדיעבד תכנית לשינוי ייעוד קרקע למגורים, על אף הפגיעה בצדדים שלישיים שרכשו את דירותיהם בתום לב.
באותו עניין, אושרה לבנייה תכנית לבניין ובו 100 יחידות דיור, ולא 60 יחידות לפי חוק, בתנאי שייבנה בניין לדיור מוגן לקשישים, קשישים טיפוליים וקשישים סיעודיים. חרף האמור, נמכרו יחידות הדיור בשוק החופשי, ללא קביעת קריטריונים ומבלי קשר לדיור מוגן, אשר עמד בבסיסו של הפרויקט. בין היתר, טענה החברה הקבלנית כי גם העירייה לא פעלה כדי לבלום את מכירת הדירות לאוכלוסייה הכללית.
בית המשפט המחוזי קבע כי אינטרס הדיירים איננו היחיד הראוי להתחשבות. הראשון והעיקרי, בין השיקולים הנוגדים, הוא שמירה על שלטון החוק שקיומו הכרחי על מנת לקיים חברה תקינה ומתפקדת. עוד נקבע, כי המזור לעשרות הדיירים כנגד האדישות שהפגינה החברה למגבלות החוק ולגורלם, לא צריכה לבוא באמצעות הכשרת מעשה העבירה, אלא בהליכים אזרחיים שינוהלו כנגד החברה שהיא- ולא רשויות התכנון, היא שעוולה כלפיהם. זאת ועוד, מציין בית המשפט כי משקלו של שיקול השמירה על שלטון החוק צריך להיות כבד ועיקרי דווקא מכיוון שעניין לנו בחברות נדל"ן גדולות, אשר במקום לשמש דוגמה לאור מעמדן הציבורי, הפרו בבוטות את החוק, תוך גילוי חוסר אחריות קשה.
נציין, כי הפרקטיקה בתחום דיני התכנון והבניה, אחד התחומים בהם עוסק משרדנו, הינה מורכבת ודינאמית ועל כן רצוי להיוועץ במומחה בתחום, בכל עניין משפטי, לרבות הגשת תביעה או התגוננות מפניה.
במסגרת השתתפות במכרז, הסכמה מודעת לתשלום עשויה להכשיר חיוב בלתי חוקי
[עא 29612-01-13 (מחוזי ב"ש) יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח נ' עיריית באר שבע, 12.5.13]

לאחרונה, אישר בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום לפיו החברה הקבלנית, יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח ("החברה") אינה זכאית להחזר כספים שגבתה ממנה עיריית באר שבע בגין אגרות והיטלי פיתוח. באותו עניין, זכתה החברה בשנת 2001 בשני מכרזים לבניית דירות מגורים בבאר שבע ושילמה אגרות והיטלי פיתוח מכוח חוקי העזר של העירייה ובהתאם לדרישות המכרז. עם זאת, הגישה החברה תביעה כספית להשבת הכספים ששילמה בטענה כי הדין אינו מקים זכות לעירייה לגבות אגרה עבור עבודות שלא היא ביצעה.
בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם יש צדק בטענת החברה (ולא כך היא בענייננו), הפגיעה הקשה בעקרון השוויון בין משתתפי המכרז מונעת מהחברה, בשלב זה, לטעון כי הכספים שולמו לעירייה בניגוד לדין ולקבל סעד של החזרתם. החברה הייתה ערה מהרגע הראשון לכך שהחיוב הכספי אינו חוקי, לשיטתה, ובמקום לפנות לשינוי תנאי המכרז, או הבהרתם, או לגריעת החיוב הספציפי הזה ממנו, היא בחרה לנקוט גישה תכסיסנית שתעניק לה יתרון על פני מתחרים אחרים במכרז- ההסכמה לתשלום החיוב הכספי ניתנה ביודעין ומתוך רצון 'לסגור את העסקה'.
נציין, כי הפרקטיקה בתחום דיני המכרזים, אחד התחומים בהם עוסק משרדנו, הינה מורכבת ודינאמית ועל כן רצוי להיוועץ במומחה בתחום, בכל עניין משפטי, לרבות הגשת תביעה או התגוננות מפניה.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000845687

חמש שנים לאחר קבלת החזקה בנכס, אישר בית המשפט את ביטול ההסכם לרכישתו והורה על השבת התמורה לרוכשים
[תא 26945-06 (שלום ת"א) הראל ארז ואח' נ' קניונים נכסים ובנין, 25.4.13]

לאחרונה, דן בית המשפט בתביעה לביטול הסכם מכר שהגישו רוכשים של חנות בקניון גדרה כנגד החברה הקבלנית ("החברה") בטענה כי לחנות לא ניתן טופס אכלוס (טופס 4) ותעודת גמר, ולא ניתן היתר בנייה כדין. משכך היא, טענו הרוכשים, החברה הפרה את חובת הגילוי כלפיהם, התנהלה בחוסר תום לב במשא ומתן והפרה את חובותיה כלפיהם. החברה, מאידך, טענה כי התביעה הוגשה משיקולים של הרוכשים בקשר עם כדאיות העסקה בלבד, ולראיה- התביעה הוגשה כתשע שנים לאחר החתימה על הסכם הרכישה, וכחמש שנים לאחר קבלת החזקה בחנות. זאת ועוד, טענה החברה, כי ממועד מסירת החזקה בחנות לרוכשים, יצאה החברה מן התמונה וכל מה שעשתה בעניין קבלת האישורים הדרושים, נעשה לפנים משורת הדין.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי בנסיבות דנן חלה אחריות של החברה לסיים את הטיפול בעניין קבלת האישורים הדרושים. הרוכשים רשאים היו לבטל את הסכם המכר וזכאים להשבת תמורת החנות ששילמו.
נציין, כי הפרקטיקה בתחום המקרקעין ודיני החוזים, שניים מן התחומים בהם עוסק משרדנו, הינה מורכבת ודינאמית ועל כן רצוי להיוועץ במומחה בתחום, בכל עניין משפטי, לרבות הגשת תביעה או התגוננות מפניה.

חמש שנים לאחר קבלת החזקה בנכס, אישר בית המשפט את ביטול ההסכם לרכישתו והורה על השבת התמורה לרוכשים
[תא 26945-06 (שלום ת"א) הראל ארז ואח' נ' קניונים נכסים ובנין, 25.4.13]

לאחרונה, דן בית המשפט בתביעה לביטול הסכם מכר שהגישו רוכשים של חנות בקניון גדרה כנגד החברה הקבלנית ("החברה") בטענה כי לחנות לא ניתן טופס אכלוס (טופס 4) ותעודת גמר, ולא ניתן היתר בנייה כדין. משכך היא, טענו הרוכשים, החברה הפרה את חובת הגילוי כלפיהם, התנהלה בחוסר תום לב במשא ומתן והפרה את חובותיה כלפיהם. החברה, מאידך, טענה כי התביעה הוגשה משיקולים של הרוכשים בקשר עם כדאיות העסקה בלבד, ולראיה- התביעה הוגשה כתשע שנים לאחר החתימה על הסכם הרכישה, וכחמש שנים לאחר קבלת החזקה בחנות. זאת ועוד, טענה החברה, כי ממועד מסירת החזקה בחנות לרוכשים, יצאה החברה מן התמונה וכל מה שעשתה בעניין קבלת האישורים הדרושים, נעשה לפנים משורת הדין.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי בנסיבות דנן חלה אחריות של החברה לסיים את הטיפול בעניין קבלת האישורים הדרושים. הרוכשים רשאים היו לבטל את הסכם המכר וזכאים להשבת תמורת החנות ששילמו.
נציין, כי הפרקטיקה בתחום המקרקעין ודיני החוזים, שניים מן התחומים בהם עוסק משרדנו, הינה מורכבת ודינאמית ועל כן רצוי להיוועץ במומחה בתחום, בכל עניין משפטי, לרבות הגשת תביעה או התגוננות מפניה.

טופס יצירת קשר