29 יול גליון אוגוסט 2015
לא הוכחו טענות המעסיק בדבר פיטורי העובד בגין "אי התאמה"
[ס"ק 5190-08/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מעון כלנית בע"מ]
[ניתן ביום 25 ביוני, 2015]
עניינה של התביעה בטענת התובעת בדבר פיטורי עובד אצל הנתבעת בגין התארגנות ראשונית של עובדים אצל הנתבעת. הנתבעת התגוננה בטענה כי, העילה לפיטורי העובד הייתה עבודתו אצלה וכלל התנהגויות והתרחשויות העולות לכדי "אי התאמה" של העובד ואין לכך כל קשר להתארגנות העובדים.
בית הדין קיבל את התביעה הורה על ביטול פיטורי העובד כמו גם תשלום פיצויים בגין הפרת חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 ("חוק הסכמים קיבוציים").
בית הדין פסק כי, לא הוכחו בפניו טענות הנתבעת בדבר פיטורי העובד בגין "אי התאמה" ולא הוכח כי הפיטורים מוצדקים ואינם קשורים להתארגנות העובדים. נקבע כי, בנסיבות בהן מפוטר עובד הלוקח חלק דומיננטי בהתארגנות עובדים נדרשת התנהגות במדרג חמור של העובד על מנת שתצדיק פיטורים.
בית הדין חזר על ההלכה לפיה, במקרה שכזה, נטל ההוכחה המוטל על המעביד הינו נטל מוגבר לאור ההגנה המיוחדת הניתנת לעובדים המתאגדים לארגון עובדים וכן לעומדים בראשם. עוד הזכיר בית הדין כי, אמנם פיטורי עובד הינם חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המעביד אולם, שכאשר נוצרת התארגנות ראשונית במקום העבודה קיים טעם לפגם בפיטורי עובד המהווה חלק דומיננטי בהתארגנות.
בתביעה דנא, קבע בית הדין, הדברים מתבהרים בפרט לאור סמיכות הזמנים בין פעולות העובדים להתארגנות לבין פיטורי העובד וכאשר הוכח בפני בית הדין כי, הנתבעת ידעה על התארגנות העובדים ולא שקלה סנקציה חמורה פחות כנגד העובד, פרט לפיטורים.
לאור האמור לעיל, קבע בית הדין כי פיטורי העובד בטלים ומבוטלים. עוד נפסק כי, לאור התערבות הנתבעת בניסיונות ההתארגנות של עובדיה וזאת בניגוד לדין ולקבוע בחוק הסכמים קיבוציים, תחויב הנתבעת בפיצויים. יחד עם זאת, היות ומדובר במעון לחוסים ובהעדר כל נתונים בדבר איתנותה הכלכלית של הנתבעת קבע בית הדין את הפיצוי ע"ס 25,000 ₪.
סוקרת הפסיקה הנה עו"ד בת חן גלעם ממשרד לפידות עורכי דין המתמחה בדיני עבודה
אין באמור במאמר זה, משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בתחום בטרם קבלת כל החלטה בנושאים המתוארים בסקירה זו.
בית המשפט אישר תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית
[רע"א 1494-15, 1898-15 עמוסי-נגר יבוא ושיווק עוגן בע"מ ואח' נ' הר פז ואח']
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר אשור תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
מדובר בתובענה ייצוגית אשר הוגשה נגד חברות העוסקות במכירה של כלים סניטריים, מוצרי אינסטלציה, חומרי ריצוף וכו', בטענה כי החברות מפרות את סעיפים 17א ו-17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 כאשר לא ציינו על גבי המוצרים הנמכרים על ידן את המחיר הכולל תוספת מע"מ (ובחלק מהמקרים לא ציינו את המחיר כלל).
החברות הנתבעות הגישו תגובות לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו התובעים ובמסגרתן העלו שלל טענות. בין היתר נטען כי לא נגרם לתובעים נזק שכן המחיר ששילמו בסופו של דבר היה נמוך מהמחיר ללא מע"מ שצויין על גבי אותם מוצרים. לטענת החברות, הדבר נבע מכך שהמוצרים בענף הסניטציה והריצוף המכרים תמיד במחיר נמוך מהמחיר שמצוין על גביהם ותמיד ניתנת ללקוח הנחה העולה על שיעור המע"מ שיש להוסיף למחיר המוצר כפי שמופיע עליו.
לאור הנטען על ידי החברות, עתרו התובעים/מבקשים לתיקון בקשות האישור ולהוסיף להן טענה לפיה החברות מציגות על גבי המוצרים מחירים פיקטיביים במטרה להטעות את הצרכן וליצור אצלו את הרושם כאילו קיבל הנחה גדולה ומשמעותית על המוצר שרכש בעוד שבפועל שילם את המחיר המלא.
בית המשפט המחוזי התיר את התיקון והחברות הגישו ערעור לבית המשפט העליון.
טענות המערערות היו כי לאחר שהמשיבים קראו את תגובותיהן לבקשות לאישור, התברר להם כי הטענות שהעלו משוללות כל יסוד ועל כן ביקשו לייצר לעצמם עילות נוספות. כמו כן, נטען כי העובדות שצוינו בתגובות המערערות היו ידועות למשיבים קודם להגשת הבקשות לאישור. עוד נטען כי מדובר בהרחבת חזית שתביא לסרבול ניכר של ההליך. לאור האמור, אין מקום לאפשר התיקון.
המשיבים טענו כי התיקון המבוקש נועד על מנת לתת מענה לטענות שהעלו המערערות ולפיכך אין בו כדי להרחיב את חזית המחלוקת. כמו כן, משהמערערות אישרו כי המחירים המופיעים על גבי המוצרים גבוהים בהרבה מהמחיר בו נמכר המוצר בפעול, יש מקום לבחון את השאלה האם מדובר בהתנהלות תקינה ולגיטימית.
בית המשפט העליון לא מצא סיבה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי והתיר את תיקון הבקשות לאישור תובענה ייצוגית.
בית המשפט העליון הפנה בפסק דינו לפסק דין אחר, בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, שם נקבע כי יש לנקוט גישה ליברלית בכל הנוגע לבקשות לתיקון בקשת אישור המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך כאשר יש יסוד להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בפלוגתאות האמיתיות השנויות במחלוקת. "… מנגד, כך נפסק, בית המשפט לא יתיר בנקל לתקן בקשה לאישור תובענה ייצוגית אם הצורך בתיקון נבע מכך שהמבקש לא ערך מלכתחילה את בקשת האישור ביסודיות ולא כלל בה עובדות או נתונים שניתן היה להשיגם קודם להגשתה…"
במקרה שנדון בפסק דין זה, קבע בית המשפט כי:
"משהעלו מרבית החברות טענה לפיה הן מציינות על המוצרים הנמכרים על ידן מחירים גבוהים מאלו המשולמים בעבורם בפועל, הופכת שאלת הלגיטימיות של התנהלות כזו לחלק מהמחלוקת בין הצדדים, ובנסיבות אלו דרושה הוספת הטענה בדבר הצגת מחיר פיקטיבי לפלוגתאות הטעונות בירור בהליך. כמו כן, משהטענה בדבר הצגת מחיר פיקטיבי באה בעקבות טענות הגנה שהעלו החברות, אין בה משום הרחבת חזית המחלוקת."
בית המשפט ציין עוד כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטה על תיקון כתבי טענות.
מן הטעמים האלה דחה בית המשפט העליון את הערעור והותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי – אשר אישרה את תיקון בקשת האישור.
סוקרת הפסיקה , עו"ד רחל ינקוביץ, רועה ממשרד לפידות עורכי דין , המתמחה בתחום האזרחי.
פגמים, שמשקלם המצטבר מקים עילה לביטולו של המכרז.
[עת"מ 13618-06-15 אורט ישראל בע"מ (חל"צ) נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל ואח']
בית המשפט המחוזי בחיפה דן בעתירה שהוגשה לביטול מכרז פומבי להפעלת בתי ספר במועצה המקומית דלית אל כרמל ("המכרז").
לטענת העותרת נפלו בהליך המכרז מספר פגמים מהותיים, שמשקלם המצטבר מקים עילה לביטולו של המכרז. פגם מהותי בהליכי המכרז לו טוענת העותרת הינו בעניין שינוי הקריטריונים ואמות המידה לבחינת ההצעה הזוכה, שכן בתנאי המכרז נקבע כי יינתן ציון של 25% עבור "ראיון והתרשמות", אולם בהתאם לפרוטוקול ועדת המכרזים עולה כי הציון בגין רכיב זה ניתן באופן שונה לגמרי וזאת באופן יחסי על פי הצבעה שנערכה בין חברי הועדה, כאשר מי שקיבלה את מרבית קולות הועדה כהצעה המומלצת זכתה לציון הגבוה ביותר ברכיב "ראיון והתרשמות", וכל אחת מן המציעות קיבלה ציון באופן יחסי לכך, ובהתאם לקולות שניתנו לה.
בית המשפט קבע כי אין צורך להרבות בדברים כדי להגיע למסקנה שאין כל דמיון בין הדרך שבה נקבע הציון באמת המידה של ההתרשמות לבין הדרך שהותוותה לכך בתנאי המכרז. חובתן של ועדת המכרזים ושל הוועדה המקצועית, שפעלה מכוח הוראות תנאי המכרז, הייתה להעריך את ההצעות בדיוק לפי המתווה ולפי אמות המידה המשניות שנמנו בתנאי המכרז (הדרך הותוותה בנספח י"ד למסמכי המכרז).
לאור כך, וברכיב זה בלבד קיבל בית המשפט את טענות העותרת והורה לועדת המכרזים להחזיר את הדיון אליה על מנת שתקיים ראיונות בהתאם לתנאי המכרז שקבעו כך ותקבע ציונים למשתתפים בהליך המכרז ובהתאם לכך תכריז על הזוכה על פי הציונים המשוקללים שיתקבלו לאחר עריכת הראיונות כאמור.
הסוקר , עו"ד רועי הלר ממשרד לפידות עורכי דין, המתמחה בשלטון המקומי ובתחום המכרזים.
החלטתה של ועדת המכרזים חסרה בהנמקה ביחס לפגמים שנפלו בהצעה הזוכה
[עת"מ 29400-04-15 בני דרוקר עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מועצה מקומית יאנוח ג'ת ואח']
בית המשפט המחוזי בחיפה דן שהוגש לעניין מכרז ובו התבקשו המציעים להציע הצעות לביצוע עבודות של הריסת חלק מבנה ושפוצו. אומדן ביצוע העבודות הוערך על ידי המועצה המקומית ב-733,069 ש"ח. ("המכרז").
במכרז נתבקשו המציעים ליתן הצעת מחיר אשר הינה אחוז הנחה מהאומדן אשר היה גלוי למציעים במסמכי המכרז.
הצעת העותרת הייתה ההצעה הזולה ביותר והיא העניקה הנחה בשיעור של 32% מהאומדן.
המועצה המקומית החליטה שלא לקבל את הצעת העותרת למרות שהייתה הזולה היותר, משום שגובה ההנחה חורגת ביותר מ-30% מהאומדן, בשל התרשמותה מבעיות לכאורה ביכולתה הכלכלית של העותרת לאור סווגה אצל רשם הקבלנים, כשהיא מוסיפה כי גם לקחה בחשבון את "ענין הידע המקצועי, כושר הביצוע, היכולת הכספית וטיב העבודה" ומדגישה כי מדובר בפרויקט אותו יש לבצע תוך זמן קצר.
בית המשפט אם כן דן בשאלה האם הייתה הצדקה לפסילת הצעת העותרת אשר הינה ההצעה הזולה ביותר, וזאת בשל הנימוקים אשר פורטו בהחלטת ועדת המכרזים.
בית המשפט בחן את החלטתה של ועדת המכרזים וקבע שהייתה חסרה בנימוקים ובהתייחסות שלה לעובדה כי הצעת העותרת אשר הייתה ההצעה הזולה לא זכתה במכרז.
כך קבע בית המשפט, כי ועדת המכרזים לא התייחסה להצעת המחיר עצמה, לא התייחסה לפגם שנפל בעצם העובדה כי העותרת לא נקבה באחוז הנחה כפי שנדרש במכרז, לא התייחסה לכך שההצעה הינה תכסיסנית ואף לא קבעה במפורש כי הצעתה הינה הצעה גירעונית.
בית המשפט קבע כי החלטת ועדת המכרזים מצביעה על חוסר בולט בהנמקה, וכאשר לדברי ב"כ המועצה לא כל הנושאים שנלקחו בחשבון פורטו בפרוטוקול הדיון ובהחלטה, די בכך כדי להצדיק החזר הדיון לוועדת המכרזים על מנת שתבחן את מלוא הנתונים ותדאג לנמק החלטתה בצורה מפורט.
בשולי הדברים הוסיף בית המשפט כי ככל שמדובר באי הכרזה על ההצעה הזולה ביותר כזוכה, הרי שלמעט מקרים חריגים חובה לתת לבעל ההצעה הזדמנות להבהיר עמדתו באשר לטענות כלפיו, אולם במקרה הנדון נמנעה העותרת מלהתייצב לשימוע שכן זומנה אליו, ובשל כך המליץ לעותרת להתייצב לשימוע בטרם תחליט ועדת המכרזים את החלטתה החדשה אשר כוללת נימוקים מספיקים כאמור לעיל.
הסוקר , עו"ד רועי הלר ממשרד לפידות עורכי דין, מתמחה בתחום המכרזים
שיקול דעת העירייה במתן הנחה בארנונה
[עע"מ 1373/14 אריה יהודה גואטה נ' עיריית תל אביב ]
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית תל אביב ("העירייה"). ענייננו של הערעור הוא על החלטת העירייה להעניק את ההנחות בארנונה בהתאם לטבלת הכנסות של השנה החולפת ("הטבלה הקיימת") ולא בהסתמך על טבלת ההכנסות החדשה התעדכנת בסופה הקלנדרי של כל שנת מס ("הטבלה העתידית") כפי שמפורסמת על ידי שר הפנים.
חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 ("חוק הסדרים"), קובעים את סמכותו של שר הפנים להתקין בתקנות שיעור הנחות שיעניקו רשויות מקומיות בארנונה. קביעה זו הגיעה, לאחר שנים בהן נוצרה אי אחידות צורמת וחוסר שיוויון בשיעור ההנחות שנתנו רשויות שונות לנישומים בתחומם.
בהתאם התקין שר הפנים את תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 ("תקנות ההנחות"), הקובעות שיעור הנחה מכסימלי שיינתן לנישומים. הערעור נסב על סעיף 2 לתקנות ההנחות הנוגע, בין היתר, להנחות בארנונה מחמת מצב כלכלי.
תקנה 2(א)(8), קובעת הנחה בארנונה למיעוטי יכולת בזו הלשון:
"בעל הכנסה חודשית ממוצעת שפורטה בתוספת הראשונה, לפי מספר הנפשות המתגוררות איתו בנכס – הנחה בשיעור שנקבע לפי טורי ההכנסה שבתוספת האמורה".
התוספת הראשונה לתקנות ההנחה נוגעות לשני קריטריונים באשר לזכאות להנחה: מספר הנפשות והכנסה חודשית ממוצעת. בהתאם לתקנות ההנחות, הטבלה תעודכן על ידי שר הפנים מדי שנה.
בענייננו, נהגה העירייה בסמוך לחודש דצמבר של כל שנה לעדכן את צו הארנונה ולאמץ את טבלת ההכנסות הקבועה בתוספת הראשונה לתקנות ההנחות. בהתאם, ניתנו הנחות בארנונה על פי מדרגות ההכנסות הקבועות בטבלה.
החל משנת 2012, שינתה העירייה את מדיניותה והחליטה להעניק את ההנחות בארנונה בהסתמך על טבלת ההכנסות של אותה שנת כספים (שלמעשה, עומדת להסתיים) ולא בהסתמך על הטבלאות החדשות שהיו מיועדות להתפרסם על ידי שר הפנים.
לטענת המערער, העירייה נעדרת הסמכות לשנת מדיניותה ולאמץ את טבלת ההנחות הקיימת, על פני טבלת ההנחות העתידית לגבי שנת הכספים הרלוונטית. לכן, הוגשה התביעה הייצוגית באשר לאופן יישום צו הארנונה בשנים 2012 ו-2013.
בית המשפט העליון דן בשאלה האם, העירייה כפופה לטבלת ההנחות המתפרסמת על-ידי שר הפנים, כאשר שיעור ההנחה שיינתן לנישומים מסור לשיקול דעתה; או שלעירייה הסמכות לקבוע מדיניות ביחס למתן הנחות בתנאי שאינן חורגות משיעורי ההנחה המכסימליים הקבועים בתקנות ההנחות.
בית המשפט העליון קבע כי, לעירייה אין סמכות בלתי מוגבלת באשר להתערבות בקריטריונים הקבועים בתקנות ההנחות. נפסק כי, העירייה מחויבת לאמץ את טבלת ההנחות שקבע שר הפנים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי, היות ורשות מקומית מחויבת (כיום) לאשר את צו הארנונה בחודש יולי, חודשים עובר לפרסום טבלת ההכנסות המעודכנת, הרי שהעירייה רשאית לבחור האם היא מסתמכת על הטבלה הקיימת או על הטבלה העתידית.
בית המשפט העליון קבע כי, בדרך זו מגשימה העירייה את עיקרון ההסתמכות והוודאות ל הנישום, המהווה עיקרון יסוד בחקיקת המס בכלל ובדיני ארנונה בפרט. נכונים הדברים לאור התכלית הסוציאלית העומדת בבסיס תקנות ההנחה והעובדה כי המדובר בהנחה פרוגרסיבית הניתנת בהתאם למצבו הכלכלי של הנישום.
הסוקרת, עו"ד בת חן גלעם ממשרד לפידות עורכי דין, מתמחה בתחום דיני הארנונה.