20 נוב גליון 16 ינואר 2015
הקמת תאגידי מים וביוב, הפקיעה את זכותה של רשות מקומית לגבות חיובי היטלים
[עמ"נ (ת"א) 32515-04/12 עיריית הרצליה נ' התעשייה הצבאית לישראל בע"מ]
בית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה את ערעור עיריית תל אביב וקיבל את ערעור התעשייה הצבאית לישראל בע"מ ("המערערת") על החלטת ועדת הערר לענייני ביוב ("ועדת הערר") בקובעו כי, הקמת תאגיד מכח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 ("חוק תאגידי מים וביוב") הפקיעה את זכותה וחובתה של רשות מקומית לגבות חיובי היטל אף אם המדובר בחיוב, אשר הוטל עובר להקמת התאגיד.
המדובר בערעורים הדדיים על החלטת ועדת ערר בנוגע לסמכות העירייה לגבות חיובי היטלים, אשר הוטלו בטרם הוקם תאגיד המים והביוב. ועדת הערר קבעה כי, בכל הנוגע לדרישות תשלום אשר הופקו, עובר להקמת התאגיד, מצויים במסגרת סמכותה העניינית אולם, מרגע הקמת התאגיד אין לעירייה הסמכות להמשיך ולהטיל חיובי היטלים והסמכות מסורה לתאגיד.
בית המשפט הנכבד דן בשתי סוגיות עיקריות אשר עלו מהחלטת ועדת הערר; האחת- האם לרשות המקומית קיימת זכות לגביית היטלים בגין עבודות אשר בוצעו עובר לכניסתו לתוקף של חוק תאגידי המים והביוב? השניה- מהו מועד הטלת החיוב, האם מועד משלוח דרישת התשלום או מועד ביצוע העבודות?
בית המשפט ניתח את הוראות חוק תאגידי המים והביוב, אשר מפקיעות מרשות מקומית את הסמכות לגבות היטלי ביוב ומים עם הקמת תאגיד מים וביוב בתחומה, אף אם המדובר בעילה אשר קמה עובר להקמת התאגיד. בית המשפט הדגיש כי, בהתאם להוראות חוק תאגידי המים והביוב רשאית רשות מקומית להפיק ולגבות היטלים עבור התאגיד כאשר, במקרה דנא, פעלה העירייה לגביית ההיטלים עבורה.
בקביעתו כן, בחן בית המשפט הנכבד את הסיבות והראציונלים, אשר עמדו בבסיס חוק תאגידי המים והביוב. בית המשפט ציין כי, החוק נחקק בזמן בו לא עלה בידי הרשויות המקומיות להשקיע את התקציבים הנדרשים לצורך פיתוח מערכות המים ועל כן, החליט המחוקק על הקמת תאגידי המים והביוב על מנת שייוחדו תקציבים לצרכי פיתוח מערכות המים ומתן שירות מספק לאזרחים.
לאחר ניתוח סעיפים 10, 12, ו-19 לחוק תאגידי מים וכן סעיף 139(ב) לפקודת העיריות קובע בית המשפט כי, היות וזכויות וחובות העירייה, בכל הנוגע למים וביוב, עוברים לתאגיד החל מיום הקמתו הרי שגם הזכות להפיק דרישות תשלום וגבייתם מצויים בסמכות התאגיד כך גם, בכל הנוגע לתביעות תלויות ועומדות במועד הקמת התאגיד. בהתאם לאמור, הרשות המקומית רשאית לגבות תשלומים אלו עבור התאגיד בלבד.
הכותבת הנה עורכת דין בת חן גלעם במשרד לפידות עורכי דין, המתמחה בין היתר בתחום הארנונה, דיני עבודה וליטיגציה.
אין בסקירה כללית זו משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בתחום בטרם קבלת כל החלטה בנושאים המתוארים בסקירה זו.
בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעת עובדת לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה שכן בהיעדר ידיעה של מעסיקתה אודות טיפולי הפוריות של התובעת, ממילא לא ייתכן שפיטוריה היו "מחמת" טיפולי הפוריות/שירן מורלי
סעש (י-ם) 20422-07-12 אולגה טליאטניק נ' ליימן שליסל בע"מ
הנתבעת היא חברה העוסקת בשיווק ובהפצה, אשר העסיקה את התובעת כסדרנית של סחורה במרכולים. התובעת פוטרה ביום 18.2.12, ולאחר פיטוריה הגישה תביעה על ידה לבית הדין האזורי לעבודה. במסגרת התביעה, התובעת טענה כי פיטוריה היו בעת היעדרה מעבודתה עקב בטיפולי פוריות, ללא היתר כנדרש לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, ומחמת טיפולי הפוריות, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. כן טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו ללא שימוע, וכי עיתויים היה סמוך למועד השלמת שנת עבודה מתוך מטרה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.
בנסיבות העניין, ומשום שהתובעת לא הוכיחה בפני בית הדין כי מעסיקיה ידעו לכל אורך תקופת עבודתה על היותה בטיפולי פוריות ואישרו לה להיעדר לשם כך, תביעתה נדחתה, שכן לא ייתכן שפיטוריה היו מחמת טיפולי פוריות בשעה שהמעביד לא ידע עליהם.
הכותבת הנה עו"ד שירן אלישע מורלי ממשרד לפידות עורכי דין, המתמחה הין היתר, בתחום האזרחי והמינהלי.
למי נתונה הסמכות לדון בטענת התיישנות/רונן הלמן
[ה"פ (חי) 20837-09-14 עיריית חיפה – לודמילה אסובסקי]
השאלה שעלתה בפסק הדין: לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בעתירה למתן צו עשה וצו מניעה כנגד רשות מקומית, כאשר הבסיס לעתירה הינה טענת התיישנות. האם לבית המשפט השלום, אליו הוגשה התביעה, או לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ("בית משפט מנהלי").
מדובר בחברה ששכרה משרדים בעיר חיפה והחזיקה בהם עד לשנת 2004. בשנת 2014, עיריית חיפה שלחה לבעלי החברה דרישה לתשלום, לפי פקודת המסים (גביה), ובה היא דורשת ממנה לשלם עבור חובות שנצברו לחברה עד לסוף שנת 2005, שכן אם לא תעשה כן, יעוקלו מטלטליה – וכך נעשה (הוטל עיקול על חשבונה האישי).
בעלי החברה הגישו לבית המשפט השלום בקשה למתן סעד זמני, הסרת העיקול שהוטל על חשבונה האישי, יחד עם התביעה העיקרית, לפיה, התבקש בית המשפט להצהיר כי החוב וכן הליכי הגבייה המנהלית שננקטו על ידי עיריית חיפה, בטלים מחמת התיישנות.
הנתבעת, עיריית חיפה, טענה מנגד כי, לבית המשפט השלום אין סמכות לדון בטענות העולות על ידי בעלי החברה מאחר וסמכות זו נתונה לבית המשפט המנהלי, שכן, מדובר בענייני ארנונה נקודתיים (כגון החלטה או אי החלטה של עיריית חיפה לפעול לגביית החוב) שעל פי דין נדרשים להתברר אך ורק בפניו.
בית המשפט השלום קבע בפסק דינו כי, הסמכות לדון בתביעה העיקרית אכן נתונה לבית המשפט המנהלי, כפי שנטען על ידי עיריית חיפה. כמו-כן, הוסיף בית המשפט וקבע כי ככלל, הסמכות לדון בסעד זמני מוקנית לבית משפט מכוח סמכותו לדון בתביעה העיקרית – ולכן – מאחר ונקבע כי התביעה העיקרית אינה בסמכותו, הוא אינו יכול לדון ולהכריע גם בבקשת הסעד הזמני (הסרת העיקול בענייננו).
הכותבת הנה עו"ד שושי לבקוביץ ממשרד לפידות עורכי דין המתמחה בין היתר בתחום הארנונה