תמצית פסיקה טענת הגנה מן הצדק לביטול צו הריסה -על טענת ההגנה המקדמית

29 מרץ תמצית פסיקה טענת הגנה מן הצדק לביטול צו הריסה -על טענת ההגנה המקדמית

על טענת ההגנה המקדמית "הגנה מן הצדק" בהליך של ביטול צו הריסה 

 [בב"נ 63142-06-20 טיארה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה עירון ( 4.2.2021)]

בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, קבע כי כלל אין מקום להחלת טענת "הגנה מן הצדק" בהליך של בקשה לביטול צו הריסה מנהלי מכוח חוק התכנון והבניה.  

המבקשים בהליך זה הגישו בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא כנגדם. 

הצו הוצא לשם הריסתן של "בניית בלוקים ויציקת רצפה מבטון מעל רצפה קיימת ללא היתר בניה". הרצפה נופלת בתחום דרך מאושרת מס' 1616 לפי תכנית מפורטת  ענ/1132 כפר קרע".

לטענת המבקשים המקרקעין משמשים אותם לאירועים משפחתיים, והם סמוכים למקרקעין הנמצאים בבעלותו של ראש המועצה המקומית כפר קרע מר רדואן בדחי ואחיו, מקרקעין שעליהם הקימה גם משפחת בדחי גן אירועים שאינו חוקי אשר כנגדם המשיבה לא בחרה להוציא צו הריסה מנהלי.

המבקשים טוענים כי גן האירועים פעל במשך שנים כגן האירועים היחיד בכפר קרע, כאשר גם הוא נמצא על גבי מקרקעין שייעודם חקלאי, וללא היתר- "גני אלרדואן".

עוד טוענים המבקשים כי ראש המועצה פעל בשמו ובשם אחיו להכנת תוכנית מפורטת ולהשגת היתר לשימוש חורג. ההיתר ניתן לחמש שנים ופקע בשנת 2008 או סמוך לכך. בשנת 2010 שוב פעל ראש המועצה לשימוש חורג נוסף. המבקשים טוענים כי "גני אלרדואן" כוללים היום מבנים שנבנו ללא היתר. הדרך אל גני אלרדואן הייתה אמורה לעבור בין גבולות החלקות של המבקשים ושל משפחת בדחי, וההיתר אמור היה להינתן רק בכפוף לביצוע מספר תנאים כמו הריסת בנייה לא מותרת, פתרונות ניקוז וביוב, פתרונות חניה, הפקעה ורישום על שם הרשות המקומית, אישור פיקוד העורף, תיקון מחריגות בקווי בניין ומיגון דירתי.

בסופו של דבר, טענו המבקשים, כי ההיתר לגני אלרדואן ניתן מבלי שרבים מהתנאים קוימו.

עיקר הבקשה של המבקשים לביטולו של צו ההריסה המנהלי, הושתתה על הטענה לפיה מצב שבו "גני אלרדואן" ממשיכים לתפקד בעוד שנגדם הם הוצא צו הריסה אינו הוגן.

עוד טענו המבקשים,  כי יש לדחות עמדת המשיבה ולפיה מדובר בבנייה בתוואי דרך על פי תכנית מפורטת הואיל ומדובר בתכנית שהוכנה ביוזמת ראש המועצה ובני משפחתו שהם בעלי אינטרס כלכלי מתחרה "בגני אלרדואן". באותו מתחם שמחות מתחרה יש חריגות בנייה משמעותיות שטרם תוקנו. לשיטתם של המבקשים, חריגות אלה צורמות במיוחד הואיל והריסת הבנייה הלא חוקית הייתה תנאי למתן ההיתר להפעלתו. 

כמו כן, המבקשים  עמדו על כך כי האכיפה היחידה שבוצעה במתחם "גני אלרדואן" הייתה בדרך של הגשת כתבי אישום שהיא דרסטית הרבה פחות מצו הריסה מנהלי, בעוד שנגדם וצא צו הריסה מנהלי. 

בשורה התחתונה המבקשים התעקשו בבקשתם על כך שמדובר בשיקולים בלתי ענייניים שהתקבלו תוך ניגוד עניינים חמור שבו נמצא ראש הרשות, ועל כן עומדת לטובתם הגנה מן הצדק כנגד ביצועו של צו ההריסה המנהלי. 

לעומתם, מפקח הועדה המקומית הסביר את הפעולות הננקטות על ידי הוועדה באופן זה: "אנו מקבלים בכל בנייה בחקלאי כתב אישום, מי שבונה בשטח ציבור או דרכים יש צו הריסה מנהלי נגדו".

המשיבה, הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון, טענה כי תנאיי הביטול לצו ההריסה לא התקיימו ודין הבקשה להידחות: העבודות נושא הצו לא בוצעו כדין, הדרישות למתן הצו התקיימו, בצו עצמו לא נפל כל פגם חמור המצריך ביטולו. לטענת המשיבה מדובר בבניה אסורה, והמשיבה מפנה להליכי הוצאת צו מנהלי שנקבעו בסעיף 221 לחוק ועומדת על כך שבכל אלה עמדה, ולא נפל כל דופי בפעולותיה.

מעבר לאלה טוענת המשיבה כי ספק אם טענות הגנה מן הצדק מתאימות להליך של צו הריסה, שהוא במהותו מנהלי, והן כי גם אם היו נדונות טענות מסוג זה, הרי שאין מקום לקבלן בענייננו.

לשיטתה של המשיבה, גם אם הייתה אכיפה בררנית מצידה (והמשיבה אינה מסכימה לכך) הרי שהדרך הנכונה להתמודד עם אכיפה שכזו היא לא בהימנעות מאכיפה כלפי עבריין אחד כי אם בהוראה לאכוף את החוק כלפי כלל אוכלוסיית העבריינים. 

שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, כבוד השופט יניב הלר, חזר על ההלכה הפסוקה לפיה הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים מוטל על הטוען לביטול הצו. רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.2013); רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג' יחיא, (14.6.2015), פסקה 25 וההפניות שם).  

בנוסף, חזר השופט הלר על ההלכה לפיה לרשות המנהלית קיימת חזקת תקינות, כרשות מנהלית, קמה חזקת התקינות של המעשה המנהלי, בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, בעמ' 307 (8.6.1999))

ההלכה והמסר המשמעותיים נשוא פסק הדין הם בקביעה לפיה ככלל אין מקום להחלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בתיקים מסוגו של הליך זה, אלא – ואף גם זאת בספק גדול – במקרים נדירים ביותר. קביעה זו מבסס השופט הלר על פסק דינו של השופט צבי סגל מבית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ (י-ם) 9847/05 מ"י נ' אורה מושב עובדים להתיישבות לפיו החלת ההגנה מן הצדק במקרה דנן, פוגעת באינטרס הציבורי למיגור עבירות התכנון והבנייה, ועלולה להביא לאי-סדרים תכנוניים. כבר נפסק, לא-אחת, כי עבירות התכנון והבנייה חותרות תחת המרקם התכנוני הנאות, וכי ההשלכה הניכרת של עשיית דין-עצמי בתחום זה – היא הפגיעה בהשלטת החוק (בר"ע 1/84, דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494, 500). על-רקע שכיחות התופעה, נפסק, פעם אחר פעם, כי זו הייתה למכת מדינה של ממש וכי יש להלחם בנגע פסול זה, שהיה לחזון נפרץ והמהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק לעין השמש, באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה.  

בפסק הדין צוין ההליך המנהלי אינו מתאים במהותו לבירור טענות ממין אלה של טענות הגנה מן הצדק אשר ממילא דורשות בדיקה מעמיקה. 

מטעמים אלה, הבקשה לביטול צו ההריסה נדחתה,  עיכובו של הצו בוטל תוך שנקבע כי המשיבה רשאית לפעול לביצועו כחוק.

סוקר הפסיקה, עו"ד רועי קשאני ממשרד לפידות עורכי דין  מתמחה בתחום האכיפה בהתאם לחוק תכנון ובנייה.