רנה לפידות | תמצית פסיקה בעניין פגיעה באוטונומיה במסגרת תאונת דרכים
15965
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-15965,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,wpb-js-composer js-comp-ver-4.2.3,vc_responsive

תמצית פסיקה בעניין פגיעה באוטונומיה במסגרת תאונת דרכים

22 מרץ תמצית פסיקה בעניין פגיעה באוטונומיה במסגרת תאונת דרכים

פגיעה באוטונומיה של נפגעי תאונות דרכים

חוסה תחת כלל 'ייחוד העילה' בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

פסק דין שניתן בבית המשפט העליון ברעא 1519/20 פלונית נ' רעות- שרות נשים סוציאלי (11/08/20) קובע כי פגיעה באוטונומיה של נפגעי תאונות דרכים במהלך טיפול רפואי שניתן בגין תאונת הדרכים, היא בגדר נזק החוסה תחת כלל 'ייחוד העילה' בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. משכך, נפגע כזה אינו זכאי להגיש בשל הפגיעה באוטונומיה תביעה שלא לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, אלא רק במסגרת חוק זה. כמו כן, קבע בית המשפט העליון כי פגיעה באוטונומיה במהלך טיפול רפואי בגין תאונת דרכים אף אינה מזכה בפיצוי נפרד במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

פסק הדין חוזר ומדגיש את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כחוק שמטרתו יצירת מנגנון מהיר ויעיל לבירור תביעות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים על נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב.

המבקשת נפגעה בתאונת דרכים והתאשפזה בבית חולים. בבקשת רשות הערעור טענה שבמהלך אשפוזה התייחס אליה הצוות הרפואי באופן שפגע בכבודה ובאוטונומיה שלה. כך למשל, לטענתה, הצוות הרפואי ניסה לחייבה לצעוד חרף תלונותיה בדבר "קליקים ברגליים", מה שהוביל מספר פעמים לנפילתה, גרם למבקשת לחוש לא רצויה, התעלם מטענותיה בדבר כאבים ועוד. בבקשה נטען כי המבקשת זכאית להגיש בשל כך תביעה שלא לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ואולם, ככל שייקבע כי מכוח עקרון ייחוד העילה עליה לתבוע פיצוי בגין הפגיעה בכבוד ובאוטונומיה במסגרת תביעתה לפי חוק הפיצויים, הרי שלשיטתה מדובר בראש נזק נפרד שאינו מוגבל לתקרת הפיצויים הקבועה לנזקים בלתי ממוניים בחוק הפיצויים.

בית המשפט העליון הקדים וקבע כי המעשים שמייחסת המערערת לצוות הרפואי אינם נכנסים לגדר מושג הפגיעה באוטונומיה, כפי שפורש בפסיקה. פגיעה באוטונומיה, כפי שהוכרה בפסיקה, מסבה לנפגע נזק בלתי ממוני. פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בעטיו של נזק סובייקטיבי, שבא לידי ביטוי במגוון של תחושות שליליות שגרמה התנהגות המזיק. השופט י' עמית התייחס למשמעות הפגיעה באוטונומיה בהקשר הרפואי וציין כי הפגיעה באוטונומיה נובעת מהיעדר הסכמה מדעת, ובהקשר של רשלנות רפואית, רק בהיעדר הסכמה מדעת עקב הפרה של חובת הגילוי מצד הרופא יכולה להישמע טענה לפגיעה באוטונומיה.

למרות שדחה את הטענה כי במקרה דנן נגרמה פגיעה באוטונומיה, דן בית המשפט העליון באופן עקרוני במקרים שבהם במהלך טיפול רפואי שניתן לנפגע תאונת דרכים נגרמה לו פגיעה באוטונומיה שהסבה לו תחושות שליליות. תחושות אלה הן בגדר נזק בלתי ממוני. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט העליון כי נזק בלתי ממוני, שנגרם כתוצאה מטיפול רפואי רשלני בנפגע תאונת דרכים, חוסה תחת כלל ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים.

בית המשפט הזכיר כי כלל ייחוד העילה שבחוק הפיצויים שולל לחלוטין עילה בנזיקין מנפגע תאונת דרכים, לעניין כל נזק אשר לגביו קמה לו עילת תביעה על פי החוק. בתוך כך, יש לזכור כי קיום עילה על פי החוק אינו בא לשלול, כמובן, עילת נזיקין על נזקים שמלכתחילה אינם מכוסים על ידי החוק, כגון נזקי רכוש. לכן, כדי לענות על השאלה אם נזק בלתי ממוני שנגרם מטיפול רפואי רשלני בנפגע תאונת דרכים, חוסה תחת כלל ייחוד העילה, יש לשאול אם קמה עילת תביעה לפי חוק הפיצויים בגין הנזק הנדון. כמו כן, בהתאם לכלל ריחוק הנזק, הנזק הנדון יזַכה בפיצוי לפי חוק הפיצויים רק אם לא ייחשב כנזק רחוק.

 

 

בהתאם לפסיקה קודמת, נזקים שנגרמו עקב רשלנות רפואית בטיפול בנפגע תאונת דרכים אינם נחשבים "נזק רחוק", ועל כן הם מזכים בפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט הוסיף כי אין מקום להבחין בין נזק גוף שאירע בעקבות רשלנות רפואית בטיפול בנפגע תאונת דרכים (נזק הנכנס בגדרו של חוק הפיצויים) לבין נזק בלתי ממוני שנגרם בעקבות רשלנות רפואית בטיפול כאמור. פסק הדין הבהיר כי נזק בלתי ממוני כתוצאה מרשלנות בטיפול הרפואי בעקבות תאונת דרכים נכנס בגדרי חוק הפיצויים. טענת המבקשת כאילו סוג הנזק האמור הוא בגדר "נזק רחוק" שיש לפסוק בגינו פיצויים נפרדים בתביעה לפי פקודת הנזיקין, יוצרת הבחנות מלאכותיות שאינן עולות בקנה אחד עם לשון החוק והתקנות.

השופט י' עמית בחן בפסק דין זה אם נזקים בלתי ממוניים שנגרמו כתוצאה מטיפול רפואי רשלני בנפגע תאונת דרכים, הם נזקים שחוק הפיצויים, לפי הגיונו ותכליתו, נועד לפצות עליהם. מנקודת מבט זו, בחן השופט עמית שלוש סוגיות-משנה: האם חוק הפיצויים נועד לפצות על נזקים שנגרמו בתהליך גרימה כזה? האם החוק נועד לפצות על נזקים מסוג זה? באיזה היקף נועד החוק לפצות על נזקים כאלה?

בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה נזקים שנגרמו כתוצאה מפגיעה באוטונומיה אינם בבחינת "נזק גוף" לעניין זה. מטענת המערערת לפיה הנזק הנדון אינו בגדר נזק גוף, נפסק, עשוי להשתמע כי לטענתה מדובר בנזק בלתי ממוני "טהור", ולכן לא ניתן להתייחס אליו כאל נזק גוף. בית המשפט קבע כי אין לקבל טענה זו בהקשר הנדון. בית המשפט קבע כי לא ניתן להפריד בין המעשים שמייחסת המערערת לצוות הרפואי, שגרמו לשיטתה לנזק הנדון, לבין פציעתה בתאונת הדרכים.

בית המשפט התייחס אף לטענת המערערת לפיה שלילת האפשרות להגיש תביעה נפרדת בגין הנזק הנדון, תחריף את בעיית הרתעת החסר בקרב מוסדות רפואיים, שנובעת מכך שהם לא חשופים לתביעה במידה שגרמו נזק במהלך טיפול רפואי רשלני. בעניין זה נקבע כי "לטענת המערערת בדבר זכאותה להגיש תביעה נפרדת, אין עיגון בחוק הפיצויים או בתקנות, והיא אינה נתמכת בתכליתם. אם תתקבל טענת המערערת, הרי שבכל אשפוז של נפגע תאונת דרכים, יתעורר צורך לברר אילו מנזקיו הבלתי ממוניים נגרמו כתוצאה מרשלנות בטיפול הרפואי, ובגינם הוא יידרש להגיש תביעה נפרדת. ואולם, בכך יהיה כדי לסכל את תכליתו של חוק הפיצויים".

בהיבט של היקף הנזק בחן בית המשפט באיזה היקף נועד חוק הפיצויים לפצות על הנזק הנדון. שאלה זו קשורה לסעד החלופי לו עתרה המערערת, לפיו התבקש בית המשפט לקבוע כי היא זכאית לקבל פיצוי נפרד בגין הפגיעה באוטונומיה במסגרת תביעתה לפי חוק הפיצויים. בהקשר זה קבע בית המשפט באופן ברור כי אין מקום למתן פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים. מי שתובע על פי חוק הפיצויים מצוי בגדרי כלל ייחוד העילה וככזה נתון בתביעתו כנגד המשתמש ברכב לתקרת הפיצוי הקבועה בחוק הפיצויים, וחישוב הנזק לא נעשה על-פי הנתונים האינדיווידואליים כי אם בגבולות הקבועים בחוק; לעתים נתון הפיצוי גם בסד נוקשה של נוסחאות. בית המשפט הוסיף כי בהסדרים של אחריות חמורה ומוחלטת, כגון במקרה זה, קביעת תקרות לחבות עשויה להיות מוצדקת, בין היתר משיקולים של עלות הביטוח וגובה הפרמיות.

סוקרת הפסיקה, עו"ד אורית בר- גיל פרץ  ממשרדנו המתמחה בתחום הנזיקין .

טופס יצירת קשר