ואומנם, על פי החוק האמור ניתן לנישומים המצוינים בו פטור חלקי או מלא מתשלום ארנונה בגין נכסים המוחזקים על ידם, אלא שהחוק לא היה ברור לגבי אילו נכסים ניתן הפטור האמור, כך לא היה ברור האם הפטור חל לגבי נכסים המשמשים את הנישומים למגורים או המשמשים אותם למטרה מעורבת (מגורים בהם פועל עסק) או האם הפטור יחול גם על נכס המשמש לעסק בלבד.
שאלה זו עלתה לדיון במסגרת עע"מ 259/05 דוד שי ז"ל נגד עיריית נצרת עלית. העובדות בעניין זה נגעו לנכה, הזכאי לפטור חלקי לפי חוק זה, אשר החזיק בנכסים אשר שמשו לעסקים בלבד, כאשר העירייה סרבה ליתן בגין נכסים אלו פטור מאחר ולטענתם, נכסים המשמשים לעסקים גרידא, אינם נכללים בחוק האמור.
בית המשפט העליון אשר בחן את הסוגיה הגיע לכלל מסקנה כי הפטור או הפטור החלקי מתשלום ארנונה לנישומים המוגדרים בחוק זה, יחול גם על נכסים המשמשים כבתי עסק גרידא והמוחזקים על ידם וזאת בכפוף לתנאים הכתובים בחוק.
בית המשפט העליון הגיע להכרעה בסוגיה האמורה וזאת לאור תכלית החוק ולאור תיקוניו במשך השנים, כאשר לדברי בית המשפט, החוק מבוסס על נקודת מוצא ערכית לפיה המדינה מבקשת לסייע באופן כלכלי לאוכלוסייה אשר תרמה למדינה ולחברה. טעם נוסף להכרעה האמורה, נבעה מהרצון לעודד נכים להיכנס לשוק העבודה, שכן שהפטור המלא או החלקי האמור, מאיין את אחד הסיכונים הכלכליים הכרוכים בפתיחת וניהול עסק.
הכותבת הנה עורכת דין שושי לבקוביץ במשרד לפידות עורכי דין , המתמחה בין היתר בתחום הארנונה
אין בסקירה כללית זו משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בתחום בטרם קבלת כל החלטה בנושאים המתוארים בסקירה זו.