חיוב בעלי מניות
פסק דין בענייני ארנונה
עובדות הערעור והעתירה בקצרה:מדובר בחברה אשר הפסיקה את פעילותה בשנת 1998.
בשנת 2011 עיריית חיפה הוציאה הודעת תשלום לבעלי המניות של החברה בגין חובות הארנונה אשר היו קיימים לחברה בגין נכס אשר היה קיים בבעלותה ולשנים 2004 ועד 2009.
עיריית חיפה טענה כי החברה לא שילמה ארנונה עבור הנכס משנת 1998 ואילך ומאז שנת 2008 הנכס גם עבר להחזקתו של אחד מבעלי המניות.
עיריית חיפה ציינה כי במשך השנים שלחה לכתובת הנכס דרישות רבות לתשלום החוב שנותרו ללא מענה.
בעלי המניות הגישו השגה וערר על החוב אשר הושת על הנכס – אשר נדחה על ידי ועדת הערר וזאת מאחר שבעלי המניות לא הגישו את ההשגה במועד הקבוע בחוק. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט.
בד בבד, בעלי המניות הגישו עתירה בעניין חיובם האישי בגין חובות הארנונה של החברה וכן העלו טענה כי החברה לא החזיקה בנכס במועד הרלוונטי לחוב הארנונה ומשכך אין לחייבה כלל.
בגין הערעור על החלטת ועדת הערר והעתירה האמורה ניתן פסק דין מאוחד.
בית המשפט הנכבד דחה את הערעור וקבע כדלקמן:
בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר אשר דחתה את הערר על הסף בשל איחור בהגשת ההשגה, שכן על פי סעיף 3 (א) לחוק הערר, נישום אשר חויב בארנונה כללית רשאי תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה.
מאחר והמערערים לא הגישו את ההשגה במועד הקבוע בחוק הערר (תוך 90 יום) הרי שאין לקבלה.
בית המשפט הוסיף כי עמידה בזמנים הקבועים בחוק הערר הינה מהותית שכן נועדה לאפשר לרשות לבחון את טענות הנישום "בזמן אמת".
כאמור, העותרים העלו בעתירתם שתי טענות עיקריות. האחת, טענה כי הם ו/או החברה לא החזיקו בנכס במועד בו הושת חוב הארנונה האמור ולכן אינם מחויבים בתשלום ארנונה. שנית, כי אין לחייבם באופן אישי בגין חובות החברה.
באשר לטענת העותרים כי החברה לא החזיקה בנכס בשנים בהן נדרש חוב הארנונה, אזכר בית משפט את חוק הערר, אשר מתיר לנישום להעלות טענה כי הוא אינו מחזיק בנכס בכל הליך משפטי, גם אם לא הוגשה השגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, כלומר בתקופה של 90 הימים.
העלאת טענה זו בפני בית המשפט תתאפשר רק לאחר שהעותר קיבל את רשותו של בית המשפט לכך, כאשר על פי ההלכה, בית משפט ייתן את הרשות רק במקרים בעלי חשיבות מיוחדת או במקרים בהם קיימת פגיעה משמעותית בנישום.
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט קביעה אשר יש בה השלכות מהותיות ביחס לאחריותם האישית של בעלי מניות בכל הקשור לחובות החברה בארנונה;
החברה לא פעלה לפי הנדרש ממנה בדין ולא הודיעה לעיריית חיפה כי איננה מחזיקה בנכס- על כן יש לראות את החברה כמי שהחזיקה בנכס בכל השנים נשוא השומה ומכאן ככזו החייבת את תשלומי הארנונה בגינן.
באשר לחיוב בעלי מניות באופן אישי בחובות הארנונה אשר קיימים לחברה- קבע בית המשפט כי במקרה הנדון בפניו, מתקיימים התנאים לחיובם האישי של בעלי המניות בחובות החברה, אשר קבועים בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (1992) ובסעיף 119 א (א) 1 לפקודת מס הכנסה.
עיריית חיפה ציינה כי במשך השנים שלחה לכתובת הנכס דרישות רבות לתשלום החוב שנותרו ללא מענה.
בעלי המניות הגישו השגה וערר על החוב אשר הושת על הנכס – אשר נדחה על ידי ועדת הערר וזאת מאחר שבעלי המניות לא הגישו את ההשגה במועד הקבוע בחוק. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט.
בד בבד, בעלי המניות הגישו עתירה בעניין חיובם האישי בגין חובות הארנונה של החברה וכן העלו טענה כי החברה לא החזיקה בנכס במועד הרלוונטי לחוב הארנונה ומשכך אין לחייבה כלל.
בגין הערעור על החלטת ועדת הערר והעתירה האמורה ניתן פסק דין מאוחד.
בית המשפט הנכבד דחה את הערעור וקבע כדלקמן:
בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר אשר דחתה את הערר על הסף בשל איחור בהגשת ההשגה, שכן על פי סעיף 3 (א) לחוק הערר, נישום אשר חויב בארנונה כללית רשאי תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה.
מאחר והמערערים לא הגישו את ההשגה במועד הקבוע בחוק הערר (תוך 90 יום) הרי שאין לקבלה.
בית המשפט הוסיף כי עמידה בזמנים הקבועים בחוק הערר הינה מהותית שכן נועדה לאפשר לרשות לבחון את טענות הנישום "בזמן אמת".
כאמור, העותרים העלו בעתירתם שתי טענות עיקריות. האחת, טענה כי הם ו/או החברה לא החזיקו בנכס במועד בו הושת חוב הארנונה האמור ולכן אינם מחויבים בתשלום ארנונה. שנית, כי אין לחייבם באופן אישי בגין חובות החברה.
באשר לטענת העותרים כי החברה לא החזיקה בנכס בשנים בהן נדרש חוב הארנונה, אזכר בית משפט את חוק הערר, אשר מתיר לנישום להעלות טענה כי הוא אינו מחזיק בנכס בכל הליך משפטי, גם אם לא הוגשה השגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, כלומר בתקופה של 90 הימים.
העלאת טענה זו בפני בית המשפט תתאפשר רק לאחר שהעותר קיבל את רשותו של בית המשפט לכך, כאשר על פי ההלכה, בית משפט ייתן את הרשות רק במקרים בעלי חשיבות מיוחדת או במקרים בהם קיימת פגיעה משמעותית בנישום.
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט קביעה אשר יש בה השלכות מהותיות ביחס לאחריותם האישית של בעלי מניות בכל הקשור לחובות החברה בארנונה;
החברה לא פעלה לפי הנדרש ממנה בדין ולא הודיעה לעיריית חיפה כי איננה מחזיקה בנכס- על כן יש לראות את החברה כמי שהחזיקה בנכס בכל השנים נשוא השומה ומכאן ככזו החייבת את תשלומי הארנונה בגינן.
באשר לחיוב בעלי מניות באופן אישי בחובות הארנונה אשר קיימים לחברה- קבע בית המשפט כי במקרה הנדון בפניו, מתקיימים התנאים לחיובם האישי של בעלי המניות בחובות החברה, אשר קבועים בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (1992) ובסעיף 119 א (א) 1 לפקודת מס הכנסה.
הסקירה נערכה על ידי עורכת דין שושי לבקוביץ במשרד לפידות עורכי דין , המתמחה בין היתר בתחום דיני הארנונה וההיטלים, לרבות, הגשת השגות ועררים וייצוג בעתירות מינהליות.
אין בסקירה כללית זו משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בתחום בטרם קבלת כל החלטה בנושאים המתוארים בסקירה זו.