חובות ארנונה
במאמר זה אתייחס לגביית חובות ארנונה על ידי הרשות המקומית תוך שמירה על רציפות הגבייה אל מול התושב וזאת להימנע מחלוף תקופת ההתיישנות אשר עלולה להוות חסם טכני מהמשך גבייתם של חובות הארנונה באופן שמרע עם הגביה הכוללת של הרשות, ומוציאה תושבים אשר חטאו ונמנעו מלשלם את חובותיהם, נשכרים.
כידוע, רשויות מקומיות יכולות ורשאיות לגבות חובות ארנונה מתושביהן מכח פקודה מנדטורית משנת 1929 הנקראת פקודת המיסים (גביה). באמצעות פקודה זו הרשות המקומית יכולה להטיל עיקולים על חשבונות בנקים, רכבים ואף מיטלטלין של החייב בארנונה, כל זאת באופן עצמאי וללא פיקוח וביקורת של בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל, ולכאורה תוך נקיטה בדרך קלה ללא הגשת תביעת חוב כנגד התושב וללא קבלת פסק דין כנגדו בגין החוב.
לעיתים, הרשות המקומית "מתעוררת" לאחר שנים רבות, ומגלה בספריה, כי בנכס מסוים קיים חוב היסטורי עקב אי תשלום ארנונה בחודשים מסוימים בעבר, ומחליטה לפעול בהליכי גבייה על פי פקודת הגביה.
לאחר שנים רבות קרן חוב הארנונה יכולה לגדול במאות אחוזים, עקב הצמדות וריביות פיגורים, והתושב אשר נגדו ננקטים הליכי הגבייה, עומד לכאורה חסר אונים אל מול הרשות ומערכת הגבייה המשומנת הפועלת מטעמה, כל זאת מבלי שהוא זוכר, ואף אינו יכול להוכיח במסמכים (אשר נזרקו) מתי שילם את חוב הארנונה הנטען וכיצד שילם אותו, או האם בכלל באותה תקופה של היווצרות החוב, הוא זה שהחזיק בנכס, או שמא היה זה שוכר או מחזיק אחר. מצוקה זו של התושב (בין אם הוא נהג בתום לב ובין אם לאו) אשר הרשות מחליטה ביום מן הימים לפעול כנגדו לא נעלמה מעיני בית המשפט ובפסק הדין בתיק רע"א 187/05נסייר נעמה נ' עיריית נצרת עילית [פורסם בנבו], קבע בית משפט העליון באופן תקדימי, כי דיני ההתיישנות חלים אף על הליכי גבייה שנוקטת העירייה מכח הפקודה, ואין העירייה רשאית להתחיל בהליכי גבייה לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, העומדת על 7 שנים. פסק דין זה הינו פסק דין תקדימי שכן, הוא מחיל את חוקי ההתיישנות כטענה לתקיפת הרשות המקומית ולא כטענת הגנה כבדרך כלל, היינו, התושב אשר ננקטים כנגדו הליכי גבייה בגין חובות ארנונה שהתיישנו, יכול להגיש עתירה כנגד הרשות כשהוא טוען להתיישנות החוב על מנת שיבטלו חוב זה וכן יחדלו מהליכי הגביה.
כמובן שכל פעולת גבייה של הרשות, לרבות משלוח מכתב התראה לתושב בגין החוב הנטען, עוצר את מרוץ ההתיישנות, ולפיכך הקפדה של הרשות המקומית להמשיך ברצף בהליכי גבייה תמנע מתושבים אשר אינם משלמים את חובותיהם "ליהנות" מטענת ההתיישנות ומחיקת חובותיהם הרשומים בספרי הרשות.
לעיתים, הרשות המקומית "מתעוררת" לאחר שנים רבות, ומגלה בספריה, כי בנכס מסוים קיים חוב היסטורי עקב אי תשלום ארנונה בחודשים מסוימים בעבר, ומחליטה לפעול בהליכי גבייה על פי פקודת הגביה.
לאחר שנים רבות קרן חוב הארנונה יכולה לגדול במאות אחוזים, עקב הצמדות וריביות פיגורים, והתושב אשר נגדו ננקטים הליכי הגבייה, עומד לכאורה חסר אונים אל מול הרשות ומערכת הגבייה המשומנת הפועלת מטעמה, כל זאת מבלי שהוא זוכר, ואף אינו יכול להוכיח במסמכים (אשר נזרקו) מתי שילם את חוב הארנונה הנטען וכיצד שילם אותו, או האם בכלל באותה תקופה של היווצרות החוב, הוא זה שהחזיק בנכס, או שמא היה זה שוכר או מחזיק אחר. מצוקה זו של התושב (בין אם הוא נהג בתום לב ובין אם לאו) אשר הרשות מחליטה ביום מן הימים לפעול כנגדו לא נעלמה מעיני בית המשפט ובפסק הדין בתיק רע"א 187/05נסייר נעמה נ' עיריית נצרת עילית [פורסם בנבו], קבע בית משפט העליון באופן תקדימי, כי דיני ההתיישנות חלים אף על הליכי גבייה שנוקטת העירייה מכח הפקודה, ואין העירייה רשאית להתחיל בהליכי גבייה לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, העומדת על 7 שנים. פסק דין זה הינו פסק דין תקדימי שכן, הוא מחיל את חוקי ההתיישנות כטענה לתקיפת הרשות המקומית ולא כטענת הגנה כבדרך כלל, היינו, התושב אשר ננקטים כנגדו הליכי גבייה בגין חובות ארנונה שהתיישנו, יכול להגיש עתירה כנגד הרשות כשהוא טוען להתיישנות החוב על מנת שיבטלו חוב זה וכן יחדלו מהליכי הגביה.
כמובן שכל פעולת גבייה של הרשות, לרבות משלוח מכתב התראה לתושב בגין החוב הנטען, עוצר את מרוץ ההתיישנות, ולפיכך הקפדה של הרשות המקומית להמשיך ברצף בהליכי גבייה תמנע מתושבים אשר אינם משלמים את חובותיהם "ליהנות" מטענת ההתיישנות ומחיקת חובותיהם הרשומים בספרי הרשות.