זכויות עובדים
על מנת למנוע מצב שבו המעביד נותן יחס לא הוגן לעובד, בית הדין לעבודה קבע זכויות בסיסיות לכל עובד אשר חייבות להתקיים ביחסי עובד מעביד.
להלן הזכויות הבסיסיות –
שכר מינימום – קובע תקרת שכר שלא ניתן לרדת ממנה, ע"פ חוק דיני עבודה קיים שער מינימום גם לעובדים המקבלים שכר ע"פ בסיס חודשי וגם ע"פ שכר שעתי. והמעביד לא רשאי לתת לעובד שכר נמוך ממה שמותר ע"פ חוק גם אם העובד מסכים לתנאים האלה.
ימי חופש – ע"פ חוק חופשה שנתית בדיני עבודה לכל עובד מגיע בכל שנה מס' ימי חופש בתשלום, כמות ימי החופש תלויה בכמות שעות העבודה בחודש ובותק של העובד.
המעביד חייב לתת לעובד אפשרות לנצל את הימי חופשה האלה במהלך השנה.
ישנם מקומות עבודה בהם המעסיק והעובד מחליטים בינהם שהעובד יקבל תשלום עבור ימי החופש במקום לצאת לחופש והדבר מותר ע"פ חוק.
חוק הודעה מוקדמת לגבי פיטורין והתפטרות – קיימת כמות ימים מינימלית שהמעביד יכול להודיע לעובד לפני שהוא מפטר אותו, בנוסף על העובד להודיע גם אותה כמות ימים מינימלית לפני והמעביד לא יכול לפטר אותו גם במקרה התפטרות טרם המועד.
לדוגמא עובד הודיע ע"פ חוק הודעה מוקדמת שהוא מעוניין לעזוב בעוד שבועיים את מקום העבודה, למרות שמדובר בהתפטרות במעביד לא רשאי לשחרר אותו לפני מבלי לשלם לו עבור ימי ההודעה המוקדמת גם אם מדובר בהתפטרות.
חוק הודעת העובד – חוק במגן על זכויות ההעסקה של העובד, ע"פ חוק המעביד מחוייב להמציא לעובד מסמך המפרט את תנאי ההעסקה של העובד לא יאוחר מחודש כניסת העובד לתפקיד.
ימי מחלה – ע"פ חוק ימי מחלה העובד זכאי לקבל תשלום עבור ימים שבהם לא הגיע לעבודה עקב מחלה בהתאם לחוק, על העובד להביא אישור מחלה מהרופא.
עבור יום המחלה הראשון אין תשלום,ביום המחלה השני התשלום בגובה 37.5% מהשכר הרגיל והחל מיום המחלה הרביעי והלאה, התשלום בגובה 75% מהשכר.
ניתן לצבור עד 90 ימי מחלה.
שעות עבודה – ע"פ החוק לא ניתן להעסיק עובד מספר שעות וימים בלתי מוגבל בחודש גם אם העובד מסכים לתנאי ההעסקה.