חיוב קק"ל
משרדנו מייצג את עיריית נצרת בעתירה אשר הוגשה כנגד העירייה בשל שומה שנשלחה על ידי העירייה לקק"ל לתשלום מיסי ארנונה בגין שימוש ביערות כמרכזי נופש ופנאי, וכמקור להפקת הנאות כלכליות וכן בגין שימוש במבנים ובשטחים תפוסים.
ביום 22 אוקטובר, 2013, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, ביושבו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעתירה שהוגשה על ידי קרן קיימת לישראל במסגרת עת"מ 1920-02-12 קרן קיימת לישראל נ' עיריית נצרת ("העתירה").
העתירה האמורה נסובה על טענותיה של העותרת, קק"ל, כנגד פרטי השומה שהוצאה לה על ידי עיריית נצרת בשלהי שנת 2011, וביניהן, טענות בדבר שיקול דעת העירייה בהוצאת השומה, טענה כי רוב שטחי קק"ל אינם בחזקתה או בשימושה ולכן הם אינם ברי חיוב בארנונה, טענות כי היא אינה מפיקה מהשטחים כל הנאה כלכלית ומשכך אין לחייבה בארנונה, טענות כי שטחי היער הינן נכס ציבורי ולכן על הציבור לשאת את נטל חיוב הארנונה וטענה בדבר איסור החיוב שהושת על קק"ל באופן רטרואקטיבי.
בית המשפט לא שלל את טענותיה של עיריית נצרת בנוגע לחיוב יערות קק"ל בארנונה ואת טענותיה בדבר ההנאה הכלכלית שמפיקה קק"ל משטחים אלו על ידי ניצולם לנופש ופנאי והחכרתם למרעה ולגזם.
בית המשפט קיבל את טענות עיריית נצרת בדבר הגשת העתירה בטרם בירורה בפני ועדת הערר של העיריה, ביחס לטענות רבות שהועלו בעתירה, כגון האם קק"ל הינה המחזיקה בשטחים אלו לצורך חיובה בארנונה והאם ניתן בכלל לחייב שטחים אלו בארנונה, והפנה את העותרת לצורך מיצוי ההליכים בפני הגוף המוסמך לדון בכך על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, דהיינו, ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית נצרת.
בית המשפט הנכבד אומנם ביטל את החיוב הרטרואקטיבי שהיה קבוע בשומה, אולם קבע מנגד כי לא היה בהוצאת השומה כל פגם וכי עיריית נצרת פעלה באופן סביר ותקין ובתוך שיקול דעת וכעיקרון יש בידי העירייה להמשיך ולחייב את קק"ל בהתאם לאותם פרטי שומה.
העתירה האמורה נסובה על טענותיה של העותרת, קק"ל, כנגד פרטי השומה שהוצאה לה על ידי עיריית נצרת בשלהי שנת 2011, וביניהן, טענות בדבר שיקול דעת העירייה בהוצאת השומה, טענה כי רוב שטחי קק"ל אינם בחזקתה או בשימושה ולכן הם אינם ברי חיוב בארנונה, טענות כי היא אינה מפיקה מהשטחים כל הנאה כלכלית ומשכך אין לחייבה בארנונה, טענות כי שטחי היער הינן נכס ציבורי ולכן על הציבור לשאת את נטל חיוב הארנונה וטענה בדבר איסור החיוב שהושת על קק"ל באופן רטרואקטיבי.
בית המשפט לא שלל את טענותיה של עיריית נצרת בנוגע לחיוב יערות קק"ל בארנונה ואת טענותיה בדבר ההנאה הכלכלית שמפיקה קק"ל משטחים אלו על ידי ניצולם לנופש ופנאי והחכרתם למרעה ולגזם.
בית המשפט קיבל את טענות עיריית נצרת בדבר הגשת העתירה בטרם בירורה בפני ועדת הערר של העיריה, ביחס לטענות רבות שהועלו בעתירה, כגון האם קק"ל הינה המחזיקה בשטחים אלו לצורך חיובה בארנונה והאם ניתן בכלל לחייב שטחים אלו בארנונה, והפנה את העותרת לצורך מיצוי ההליכים בפני הגוף המוסמך לדון בכך על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, דהיינו, ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית נצרת.
בית המשפט הנכבד אומנם ביטל את החיוב הרטרואקטיבי שהיה קבוע בשומה, אולם קבע מנגד כי לא היה בהוצאת השומה כל פגם וכי עיריית נצרת פעלה באופן סביר ותקין ובתוך שיקול דעת וכעיקרון יש בידי העירייה להמשיך ולחייב את קק"ל בהתאם לאותם פרטי שומה.